נסיעה לרבי לג' תמוז - בדבר הבקשה דהבד"ץ שלא לנסוע

ב"ה

כ' סיון ה'תש"פ

ג' תמוז בד' אמותיו של נשיא דורנו

בדבר "הבקשה" דהבד"ץ דק"ק שכונת קראון הייטס מיו"ד סיון השתא, "שלא לנסוע לעת עתה לכאן... זולת באישור מפורש מהרופאים דכאן. הדבר נוגע לאורחים המתכוננים לבוא לכאן לחתונות, ג' תמוז וחודש תשרי הבעל"ט וכל כיוצא בזה."

ולא אזכה להבין פירוש הדברים, ועל סמך מה כיוונו בקשה זו, הרי הרבנים בעצמם, שמשום מה לא חתמו על המכתב, העתיקו במכתבם דברים מפורשים של הרופאים דשכונתינו, שטיסה עבור אנשים הנקראים בשם "lowest risk individuals" מותרת היא ואין בזה משום חשש דסכנתא החמור מאיסורא. ובתנאי שמטרתם היא "essential business", כמובן. ולא חילקו בענין המקום דלשם טסים, אם צריכים לברר עם הבית דין צדק שעל אתר האם מותר להיכנס למקומם או להשיג "אישור מפורש מהרופאים דשם" לפני כניסתם או הגיעתם לשם. וכנראה דלא חילקו בזה כי טיסה הנזכרת שמותרת מטעם ונשמרתם מאד לנפשותכם היא אך ורק "התעסקות נחוצה" כנ"ל.

ולפי"ז יוצא שבקשת הבד"ץ דק"ק שכונת קראון הייטס היא בעצם מבוססת על שיקולם שטיסה של חסיד לרבו או לד' אמותיו של רבו לג' תמוז או לראש השנה הבעל"ט אינה נחוצה - ע"ד תפילה בציבור, ובבהכ"נ דוקא, לימוד התורה דתשב"ר, ולימוד התורה בצוותא ובשיעור ובמקום ציבורי בכלל, שכל אלו - לדעת הבד"ץ הנ"ל - אינם דברים חיוניים לעמינו בכלל ולשכונתנו בפרט, שליט"א.

שומו שמים לשמע דברים כאלו המבהילים.

נסיעה לרבי, וברוב עם הדרת מלך, היא מההתנהגויות הכי נחוצות לכל חסיד, ואף פעם בחיי לא שמעתי דיבורים כאלו מאף חסיד חב"ד. (גם בשנים שקדמו, בלמדי בישיבה חב"דית בשנות המ"מים, זכורני שמשפיע אחד יעץ למושפעו א' לא להגיע ליו"ד שבט מסוים, לא העיז לומר שנסיעה המדוברת לא היתה "עיסוק נחוץ", אלא שנימוקו הי' שלהישאר בין כותלי הישיבה לשקוד על התורה ועל העבודה הוא יותר נחוץ לאותו תלמיד, בידעו צרת נפשו ומצבו. אבל להציע שנסיעה לרבי אינה נחוצה כלל? לג' תמוז ולחודש תשרי? אין שום הבנה לדיבורים אלו, ואיני מוצא מילים להביע תמיהתי והבהלתי - ושמעתי מכמה וכמה מתושבי השכונה שגם הם נבהלים ומתמיהים כמוני - בלשמוע רעיון זה, מרבנים חסידיים בפרט. רחמנא לצלן. 

נחיצות של נסיעתם של כל חסידי הרבי לכאן היא לא רק לחסידים אלו הנוסעים, אלא גם לאנשי שלומינו דקהילתנו עצמה, כל תושבי השכונה, שמתחזקים ע"י היות האורחים כאן, ככל השנים, ואין צורך בלהאריך בהסברת הענין כלל, בפרט לאלו המאמינים בחייו הנצחיים של נשיא דורנו.

ובפרט לתושבי השכונה שמנהלים עסקים בשכונה, ותבוא עליהם ברכה עבור הספקתם צרכי שכונתנו ותמכתם במוסדותינו, אם יפסקו לבוא לכאן אורחים בעונות אלה - דהיינו ג' תמוז, חודש תשרי, כינוסי השלוחים והשלוחות (וצ"ע מדוע לא הזכירו הרבנים עכ"פ כינוס השלוחים בבקשתם המצערה, האמורה להתקיים ככל שנה בחודש מרחשוון, רק שבועות ספורות אחרי שבת בראשית, שלא יכנסו האלפי שלוחים גם הם לשכונתינו) - יתכן שיפשטו רגל ר"ל, כי תלויים הם על עונות אלו להכנסתם השנתית. האם נסיעות אלו אינם "essential business" לכל תושבי שכונתנו?

בנוגע למקורות המובאות ב"בקשה" מוזרה ומכאיבה זו:

הפרי מגדים באו"ח סי' ד במ"ז סק"י ובא"א סק"ב שציינו במכתבם עוסק בענין המשכים קודם עמוד השחר ונטל ידיו (או"ח שם סעיף יד), ויש להסתפק אם צריך ליטול ידיו פעם אחרת כשיאור היום. כ' הפ"מ שאין זה רק ספק א' לבד, אלא ספק ספקא (עיין שם פירוט הספקות), ועכ"ז "ס"ס לא מהני לסכנה דס"ס י"א דלא עדיף כמו חזקה ובסכנה חזקה לא מהני כדמסיק חולין ט' בגילוי חמיר' סכנה מאיסורא". בחולין שם (דף ט') הגמ' דנה בענין "ספק מים מגולין אסורין (פרש"י: מים שנשארו מגולין בלילה ספק שתה מהן נחש ספק לא שתה וקיימא לן דאסירי), דחזקה ורובא וספק ספיקא לא מהני בסכנה". וכמו בראה צפור המנקר בתאנה ועכבר המנקר באבטיחים דחוששין שמא במקום נקב של נחש נקב ואסור משום סכנת נפשות (ברייתא ופרש"י שם).

וציינו גם לשו"ת אבקת רוכל סי' ריג, בו אסר בעל המחבר שו"ע בהמות הנמצאות לקיות במיעהן מסיבת שאכלו עלי עשב אחד, למרות ש"אכלה סם המות הבהמה כשרה" (אלא שכאן הלקיות מהווה ספק נקב, וגם סכנה ישנה, כי מתו עשרות אנשים שאכלו מבהמות כאלה). והצטרף אליו הרדב"ז בכתבו "איכא בהאי מילתא איסורא וסכנתא ויש לחוש אפי' לספק ספקא…"  

כוונת הבד"ץ בכל הנ"ל היא לומר שנסיעת חסיד לרבו לג' תמוז או לחודש תשרי היא קשורה לספק ספקא של סכנה, אלא שס"ס לא מהני בסכנה, ועל כן טיסתם לכאן אסורה למרות שכל החשש הוא ס"ס, וע"ד ס"ס של רוח רעה על ידי המשכים ונטל ידיו לפני אור הים, ומים מגולין, ואבטיחים שאולי נקב בהם נחש, ובשר בהמה דאיכא ס"ס שמסוכן הוא.

ולא אבין מה הקשר לכאן, הרי המשכים לפני אור היום בקל יכול לתקן ע"י שיטול ידיו פעם שני' בלא ברכה בעלות השחר, והמים מגולין אפשר לשפוך אותם,  ובשר ואבטיח אפשר לזרוק.

הרי נסיעה לרבי אינה אבטיח, וא"א לזרקה ח"ו!

האישתמיטתיה למר הא דאיתא בפסחים דף ח' עמוד ב' - שלוחי מצוה אינן ניזוקין לא בהליכתן ולא בחזירתן. ופירוש "שלוחי מצוה" - "כגון שהולך להקביל פני רבו או ללמוד תורה או לפדיון שבויים וכיו"ב" (מ"ב סי' תר"מ, ובלשון אדמו"ר הזקן שם בס' י"ח: מי שהולך לדבר מצוה כגון להקביל פני רבו או לפדיון שבוים וכיוצא בזה) וכמו"ש רש"י בסוכה דף כ"ו ע"א בד"ה שלוחי מצוה אנן - שבאנו לשמוע הדרשה ולהקביל פני ריש גלותא.

הרי בשלוחי מצוה לא אמרינן ד"ס"ס לא מהני", ורק היכא דשכיח היזיקא (ולא ס"ס לבד) שאני. 

החשש שאורח בריא המגיע מעבר לים יעביר את הווירוס ח"ו, וכשלא הי' מקרה או אשפוז דמחלת קאראנא בשבועות האחרונות, הוא כמו שתיארו הבד"ץ בעצמם, בגדר ספק ספקא, דהיינו חשש רחוק ביותר, ובודאי אין להתייחס אליו כ"שכיח הזיקא".

מה שהעירו חברי הבית דין מפמ"ג או"ח סי' קעג במ"ז לס"ב, ששם הסתפק הפמ"ג בענין ס"ס בסכנה וכ' ד"למ"ד ס"ס כרובא או עדיף מיני' י"ל דמהני ס"ס בסכנה כמו באיסורא… וצ"ע" - ולפי"ז נתוסף סניף להיתרא כמובן - רק מחזק עוד יותר הפליאה בבקשתם לאסור הענין הכי נחוץ וחיוני לכל חסיד, נסיעתו לרבי לימים הקדושים ג' תמוז, ר"ה, יו"כ, כו'.

והכי מצער מכל הסברתם ומראי מקומות שציינו אליהם במכתבם היא מ"ש בסוף, משו"ת תורת חסד אה"ע ס"ה סק"ה. שם דן הגאון התו"ח בענין קטלנית בתרי זמני כרבי (כשלרשב"ג צריך תלת זמני) ודמת א' מהם זקן שהוא ג"כ שנוי במחלוקת אי נקראת קטלנית בכגון דא - הרי זה ס"ס, ומצדד התו"ח להתיר. ואף שאיסור קטלנית הוא מחשש סכנה, ולא איסורא, מוכיח התו"ח שגם בסכנתא אין לחוש למיעוטא או לס"ס. אלא שהקשה מתוס' פסחים קי"ד שכ' "דברוב ירקות אין בהם קפא… ומשום סכנה דקפא חיישינן למיעוט' (-וממילא גם ס"ס) וצריך חרוסת" - ומחלק דצריך חרוסת דהוי תקנתא כי "במקום שקל לתקן לא סמכינן ארובא… דכיון דאפשר לי' בהך תקנתא דלא מפסיד מידי אין לסמוך בזה לא על רובא ולא על ס"ס" (כלשון הרא"ש בפ"ק דבכורות (סי' י'). 

כנראה כוונת הבד"ץ בזה לומר שאע"פ שהיה ניתן, לפי מ"ש התו"ח, להתיר ס"ס בסכנתא, וממילא להתיר נסיעת אורחים לשכונת המלך לחגים ולג' תמוז, הרי "בקל אפשר לתקן" - ולא לבוא!

וכי איזה תיקון הוא זה לאמונתם הטהורה של אלפי חסידים ומקושרים של נשיא דורנו, הצמאים להסתופף בצילו, כתלמיד המקביל פני רבו ברגל? האם כוונת הרבנים בזה היתה שיוכלו חסידים אלו הגרים בארצות רחוקים להצטרף אל התוועדותם של רבני וחשובי תושבי השכונה דרך ה"אינטערנעט" (הנקרא "זום")? הרי גם בשנים שעברו, כשראו הרבי בגשמיות, והתוועדיותיו הוקרנו דרך לוויין ושיחותיו הקדושים נשמעו דרך הטלפון - האם חשבו חסידים "לצאת ידי חובתם" בראייתם את פני קדשו במסך או בלשמוע קולו הק' בטלפון, כתחליף לנסיעתם וביאתם להתראות איתו פנים אל פנים, וללמוד להתפלל ולהתוועד בד' אמותיו? אלא באו מכל קצווי תבל לראות וליראות, ובזמננו שלא רואים, בוודאי נראים, ועצם שהיית חסיד בד' אמותיו של נשיא דורנו הוא דבר רם ונשגב כנ"ל, ואין להאריך בדבר הפשוט ומקובל אצל כל חסידי נשיא דורנו, בכל מקום שהם, שיחיו.

ומה שכתבו להבהיר שכאן מדובר בסכנה טבעית, כוונתם היא למ"ש התו"ח שם, שרצה הגאון הנ"ל לחלק עוד, דאף את"ל דאין הולכין אחר ס"ס בסכנתא דגילוי וכה"ג, "מ"מ אין ללמוד מזה לענין קטלני' דשאני סכנת גילוי שהיא ברורה עפ"י חוש הטבע וחזינן שמתים משתיית הארס, ומש"ה חיישינן אף למיעוט' בזה, משא"כ סכנת קטלנית שהיא רק בתורת חשש', וגם אין הסכנה עפ"י טבע למ"ד מז"ג (- מזלא גרם)," ומביא מ"ש הרמב"ם בפיה"מ לפ"ח דיומא מ"ו, ד"אין עוברין על המצות (- לתת חולה לאכול דבר טמא) אלא ברפואה בלבד בדברים המרפאין עפ"י הטבע משא"כ בדברים המרפאי' עפ"י סגולה", וכ' "וה"נ י"ל כעין זה דבסכנת' שהיא שלא עפ"י הטבע לא חמיר לן מכל איסורי' שבתורה דלא חיישינן למיעוטא ואזלינן בתר רובא כמו בכל התורה כולה… וא"כ י"ל דלענין קטלנית שפיר סומכין על ס"ס כנ"ל."

ובזה הבהירו רבני הבד"ץ ג"כ בענין סכנת האורחים הבאים לג' תמוז, שסכנה זו היא סכנה טבעית, לא סגולית, וע"כ חל עליה החומרא דחמירא סכנתא מאיסורא כמים גלויים. ובמחכ"ת, איני רואה בזה שום ענין טבעי, אלא כל חשש סכנה כאן הוא סגוליי. הרי האלפי מפגינים שעברו דרך עירנו, והלכו גם הרבה מהם ברחובות שכונתנו, לא סיכנו חייהם של כל תושבי העיר והשכונה - כי מנהיגי הממשלה והעיריה, ביחד עם גדולי הרופאים הכי מומחים, התירו מעשיהם ואף עודדו אותם! ורק תפילה בציבור ולימוד התורה ברבים, לדעתם, נחשבים כ"סכנה", ולכן איסורם במקומו עומד. הרי רוב הציבור לא הצליחו ולא יצליחו להבין ההבדל בין אסיפת ההמון להפגין נגד גזענות ואסיפת יהודים להודות ולתפלל לבוראם וללמוד תורתו, וא"כ, כל חישוב הסכנה בהקהלם יחד לכוונות אלה הקדושות הוא סגוליי לבד. וממילא - בודאי ובודאי אפשר להקל לאורחים ולומר שלענין חשש הרחוק דקאראנא, ע"ד החשש סכנה דקטלנית, שפיר סומכין על ס"ס כנ"ל.

ובאמת כל זה אינו אלא כחוכא ואיטלולא, כי לפי השכל, מסתבר לומר שאדרבא, הקהלת אנשים לדברים קדושים כתורה ומצות והתוועדות חסידים היתה אמורה להיות עדיפה מהפגנת אנשים לשטויות ודברים של מה בכך, להיות יוצא מן הכלל לס"ס דהחשש שאולי עי"ז יעובר הווירוס, כשהמחלה כמעט לא נמצאת בעיר זו או בשכונות אנ"ש באה"ק. וכמו"ש לעיל, שכל החשש כעת הוא בגדר ס"ס ומיעוטא דמיעוטא, ובודאי לא בגדר ד"שכיח הזיקא", בה בשעה שנסיעה החיונית הזאת של החסיד אל הרבי הוא בגדר שלוחי מצוה, ובכגון דא יש לחשוש לסכנה רק כששכיח הזיקא, כנ"ל.

ועל דאתינן להכי, י"ל עוד בזה:

בפסחים שם, על מ"ש בברייתא ד"אין מחייבין אותו להכניס ידו לחורין ולסדקין לבדוק מפני הסכנה", שואלת הגמ' "מאי סכנה?" ומסיקה שמדובר בכותל שנפל, ושיש חשש סכנת עקרב. ושואלת שוב: "והא אמר ר' אלעזר שלוחי מצוה אינן ניזוקין! אמר רב אשי: שמא תאבד לו מחט ו...בתר דבדק (וגמר את כל המצוה... - רש"י) אתי לעיוני בתרה." 

ומביאה הגמ' עוד פירוש בענין לאיזו סכנה חיישינן בברייתא זה:

"ר"נ בר יצחק אמר משום סכנת הנכרים, ופלימו היא. דתני' חור שבין יהודי לארמאי בודק עד מקום שידו מגעת והשאר מבטלו בלבו. פלימו אמר: אכל עצמו אינו בודק מפני הסכנה (שלא יאמר הנכרי כשפים עשה לי - רש"י)..."

וכאן מקשה הגמ' עוד פעם: "והאמר רבי אלעזר שלוחי מצוה אינן ניזוקין?" ומתרצת: "היכא דשכיח היזיקא שאני". ומביאה הוכחה מהנהגת שמואל הנביא כשנצטווה למשוח מלך מבני ישי בבית לחם (שמואל א טז, ב): "ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני! (וגם הסכים ה' על ידו, כדממשיך הפסוק: "ויאמר ה' עגלת בקר תקח בידך ואמרת לזבח לה' באתי."

והקשו העולם - לאופן הא' שמדובר בכותל שנפל והפטור מבדיקה הוא מסיבת סכנת עקרב, כשהקשה בגמ' "והא א"ר אלעזר שלוחי מצוה אינן ניזוקין" - מדוע לא תירצה כמו שתירצה אח"כ בנוגע לאופן הב', חור שבין יהודי לארמאי, חשש סכנת נכרי, ד"היכא דשכיח היזיקא שאני".

העולת שבת (סי' תלג ס"ח) כתב ליישב קושיא זו: "ולית כאן שכיחי היזיקא כולי האי... דשאני סכנת בן אדם דהוא בעל בחירה". דהיינו שהתירוץ ד"היכא דשכיח היזיקא שאני" שייך בעיקר כשחשש הסכנה הוא מסיבת נכרי ולא מסיבת עקרב, כי סכנת אדם שהוא בעל בחירה יותר חמורה. וע"ד הוכחת הגמ' מיראת שמואל משאול, בהיותו בעל בחירה דוקא. משא"כ בסכנת עקרב, סכנה שלא באה מפאת בעל בחירה, לא מהווה חשש ד"שכיח הזיקא" במקום קיום מצוה. 

בחק יעקב (סי' תלג סקי"ח) אחרי שדחה תירוץ זה של העולת שבת (כי "נתעלם ממנו סוגיא דקדושין", ואעתיקו לקמן, "...דאפילו מסכנת סולם רעוע וכהאי גוונא שאינו מבעל בחירה, גם כן אמרינן היכא דקביעי הזיקא או שכיח הזיקא - שאף שליח מצוה ניזוק כמו מבעל בחירה"), תירץ הקושיא באופן אחר:

"אפשר דמשו"ה לא מקרי הכא (בחור שיש בו סכנת עקרב) שכיח הזיקא, כיון שאין כאן עקרב לפנינו, ואיכא ספיקא וחששא טובא, דלמא יש כאן עקרב, ושמא יזיק לו, והוא לא יראה אותו בשעת הבדיקה להשמר ממנו, ושמא אינו יכול להזיק כיון שהוא בגל, על כן לא מקרי בשביל זה שכיח הזיקא לבטל ממצוה בשביל חששות אלו".

כלומר, בחשש סכנת נכרי, הנכרי גר בביתו, והספק הוא שאולי ירגיש בבדיקת היהודי בחור שבתוך כותל בתיהם. משא"כ עקרב, ספק ישנו ספק אין שם עקרב כלל. ואת"ל ישנו, שמא אינו יכול להזיק כו'. וס"ס כזה לא מקרי "שכיח הזיקא". 

(וי"ל שכעין זה פסק באג"מ, באו"ח ח"א ס' קל"א, בקשר לספק פיקוח נפש, ששאלו אותו בענין האם מותר לרופא יהודי לנסוע בשבת לבית רפואה כי תמיד יש לדאוג שם לספק פיקוח נפש, דמסתבר וע"פ רוב יהי' שם חולה שיש בו סכנה - וכ' שאין הסתברות זו נקראת ספק פיקוח נפש. רק כשיש חולה שם בודאי וקראו לרופא זה לבוא, אז מותר לו וגם חייב הוא לנסוע לשם לרפאות את החולה.

ועד"ז י"ל דבענין חשש סכנה, הגדר דשכיח הזיקא הוא כשיש סכנה בפועל, בהימצאו הנכרי בביתו, לא כשחוששים למציאות האפשרית דעקרב, או אחוזים של סטטיסטיקה כהופעת הווירוס שוב באזורנו ח"ו, כדלקמן).

ואפילו בענין חיוב בדיקה בחור שבין בית יהודי ובית נכרי, ת"ק חולק על פלימו כנ"ל, דלא חש לסכנה, וביאר באור החיים (וישב לז, יד): "וחכמים שחולקים עם פלימו סוברים שיש לחלק בין מציאות שלפנינו למציאות שמואל, כי שם שכיח ודאי היזיקא, כי ישמע שאול שמושח את דוד למלך במקומו, ואין לך שכיח היזיקא כזו, משא"כ חשש שמא הגוי יעליל עליו אינו קרוי שכיח היזיקא." כלומר אף שהנכרי בודאי נמצא בביתו, א"א להשוות הסכנה שאולי ירגיש הגוי בשכנו היהודי הבודק ויחשדו למכשף, סכנת ספק, לסכנת שאול לשמואל, שהוא בגדר שכיח הזיקא בודאי. ולכן, שלוחי מצוה אינן ניזוקין גם בנוגע לבדיקת חור זו, וחייב לבדקה.

עכ"פ יוצא מכל הנ"ל שהחשש סכנה דווירוס קאראנא בזמן זה, בה בשעה שכבר לכמה שבועות אין מציאות דמחלה זו לפנינו כלל, והוא בגדר ס"ס כמו"ש הרבנים, לכל הדעות לא יתגבר על השמירה הכללית וההוראה דחכמנו ז"ל, שלוחי מצוה אינן ניזוקין.

וי"ל עוד יותר, דעצם החשש לסכנת ס"ס כמניעה לקיום מצוה הוא בעצמו סכנה - 

כמו"ש בתוס' חכמי אנגליה, ששמואל אכן נענש של אמרו "איך אלך ושמע שאול והרגני", כי לא הי' לו לחשוש לסכנה כלל, כי שלוחי מצוה אינן ניזוקין, ומה שהקב"ה השיב לו "עגלת בקר תקח בידך", פירושו - "על שפשעת נגדי שיראת לילך במצותי, לכך תיקח העגלה להביא קרבן."

וכמו"ש במרומי השדה (לפסחים כאן): "הרי מתחילה לא אמר לו הקב"ה שיקח לו עגלת בקר, והיינו משום דבאמת מעלת שמואל גבוה מאד כידוע, ולא היה לו לירא מפחד הליכות הטבע. אלא שהיה מצטער על העדר מלוכת שאול. והיתה הליכתו למשוח את דוד בעצבות ובע"כ, משו"ה היה ירא באותה שעה מהליכת הטבע, ואחר שירא השיבו הקב"ה לפי דרכו."

ואחרי כל זה, נשארה קושיא עצומה על בקשת הבד"ץ הנ"ל, וצע"ג לשיקול דעתם והבנתם בענין "ספק ספקא" דמחלת קאראנא כנ"ל, בניגוד לחשיבות, נחיצות, והכרחיות דנסיעת חסיד לרבו. והרי מן הנמנע להציע, כהצעתי לעיל, שהרבנים הנ"ל החסידיים יחשבו ענין זה הרם והקדוש לעסק מיותר ובלתי נחוץ, כדברי רשות, ח"ו - במקום להחשיב חסידים כאלו שיחיו, וגם כל תושבי שכונתו שיחיו שיארחו אותם בזמנים קדושים ונשגבים כג' תמוז, חודש תשרי, וכינוסי השלוחים כו', לשלוחי מצוה, שמובטחים מתורתנו הקדושה שלא יינזקו ח"ו.

בהתבוננותי בזה, ובכותבי שורות אלה, חשבתי שאולי אפשר לתרץ דעתם הפליאה בזה, דאיתא בקידושין (דף לט ע"ב בברייתא): "הרי שאמר לו אביו עלה לבירה והבא לי גוזלות, ועלה לבירה ושלח את האם ונטל את הבנים, ובחזירתו נפל ומת, היכן טובת ימיו של זה...", והקשו בגמרא: "והא א"ר אלעזר שלוחי מצוה אינן נזוקין לא בהליכתן ולא בחזירתן", ותירצו: "סולם רעוע הוה - דקביע היזיקא, וכל היכא דקביע היזיקא לא סמכינן אניסא, דכתיב ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני." כלומר, אע"פ שהבן עלה  לסולם במצות אביו, וגם שלח את האם, בחזרתו נפל ומת, כי לא הי' לו לעלות על סולם רעוע, ובסולם כזה לא אמרינן "שלוחי מצוה אינן ניזוקין."

הרי למרות שענין ד"קביע הזיקא", כמו לשון הגמ' במס' פסחים "שכיח הזיקא", לכאורה אינו שייך כאן, כמו שהארכתי לעיל - אלא נראה לומר שחברי הבד"ץ החשיבו, בכותבם בקשה הנ"ל, את כל העולם כולו ל"סולם רעוע", "דקביע היזיקא". כי, לדעתם, עד של לא תימצא הווירוס בעולם כלל, ועד שלא יהי' בעולם אף מקרה א' של קאראנא, אפילו בפינה נידחת ורחוקה ממדינתנו, מדמים הם את כל העולם לסולם רעוע, ושעת המגפה, וקביע הזיקא. ויה"ר שהקב"ה ימלא רחמים עליהם ויערה עליהם רוח ממרום ויחזק בטחונם ואמונתם בהקב"ה.

ובקשר למ"ש בבקשתם ד"ידוע ומפורסם ריבוי ההוראות בשיחות ואגרות קודש ע"ד גודל הנחיצות לשמוע בקול הרופאים ולעשות כהוראתם". הרי מכיון שאותם רופאים התירו טיסה ל"עיסוק חיוני", כנ"ל - לכל חסיד חב"ד מובן ופשוט שזה כולל נסיעתו לרבי, כנ"ל. וכמאמר החסידים (כפי ששמעתי מהרבה משפיעים, ומביאו הרב חלוי"צ גינזבורג בשם ר' מענדל פוטערפאס בכמה מכתבותיו) על דברי הגמרא (נדה ס"ב ע"א) "רבי לא שנה, חייא מנא ליה" – מי שלא הי' אצל הרבי כבר שנה, מניין תהי' לו חיות בעבודת ה'? בודאי אין דבר יותר "חיוני" מזה.

ומה שהרופאים לאחרונה יצאו עם מכתב חדש משלהם "לאסור" נסיעת האורחים לכאן, הרי "ניתנה רשות לרופא לרפאות", לא לקבוע ולשקול איזה מנהג חסידים נקרא חיוני ואיזה נקרא מיותר, או איזו מצוה אפשר לבטל, ח"ו. אין זה סמכותם כלל, ופלא בעיני החוצפא על שלקחו גדולה זו לעצמם, להשתלט על הציבור דכלל אגודת חסידי חב"ד בכל העולם כולו, מגדולם ועד קטנם, לפסוק עלהים בענין זה, כשלפי החוק המדיני, אין בזה שום עבירה או חשש דסכנת נפשות, כנ"ל בענין הפגנת ההמון עם לאחרונה, "ובמקהלות אנשים" דוקא, כלשון הבד"ץ במכתבם.

(ונראה ממכתבם, מהעובדה שישנם כידוע לכל תושבי השכונה רופאים מפורסמים אחרים בשכונתנו שהם אולי מומחים גדולים יותר מהחתומים שם - כי החתומים שם הם, כלשונם עצמם, "Chabad physicians", רופאים חב"דיים, משא"כ האחרים וד"ל. וממה נפשך - אם בקשתם הנפשית היא מטעם פיקוח נפש, מדוע לא כללו בבקשתם הרופאים הגדולים הנ"ל? הרי היות הרופא אפילו יהודי שומר תורה ומצוות לא מעלה ולא מוריד בעניני פיקוח נפש? אלא מאי, בקשה זו היא מצד היותם והשתייכותם לחסידות חב"ד ושיקול דעתם החסידי והחב"די על נחיצות או אי-נחיצות, ר"ל, דנסיעת חסיד חב"ד לרבי לג' תמוז. 

איני מכיר כל הרופאים הנזכרים שם, ונניח שהם אכן רופאים חסידיים שמאריכים בתפילתם ובקיאים בתורת אדמו"רי חב"ד -

מתי, במשך כל הדורות, נהיו רופאים, שסמכותם היא אך ורק בענין "רפא ירפא" כנ"ל, רפואת הגוף, למשפיעים או למורי דרך לקהל עדת החסידים, לפסוק להם ולהדריך אותם בעניני נפש, או לפסוק להם בעניני תורה ומצות?) 

ויה"ר שיהי' כבר קיום היעוד דקץ שם לחושך, בהתגלות מלכנו משיחינו, תיכף ומיד ממש.

החותם בצער ובתקוה לבשורות טובות,

הרב דניאל גרין

תושב שכונת כאן צוה ה' את הברכה חיים עד העולם